הפרקליטות הצבאית סגרה את תיק החקירה על הריגת לובנא אל-חנש מבלי להעמיד לדין את החייל שירה בה או את מפקדו – 29-06-2014

ההחלטה משקפת יחס מזלזל בחייהם של פלסטינים ומעבירה מסר מסוכן לחיילים ולפיקוד

הפרקליטות הצבאית פרסמה באתר האינטרנט שלה הודעה על כך שתיק החקירה בעניין הריגתה של לובנא אל-חנש מירי הצבא נסגר מבלי שאיש הועמד לדין. סגירת התיק נומקה בכך שהחייל שפגע באל-חנש ובקרובת משפחתה ירה לעבר אדם שהשליך קודם לכן בקבוק תבערה לעבר מכוניות ישראליות. לפי הפרקליטות הצבאית, מהחקירה “עלה לכאורה שהחייל היורה לא הבחין במנוחה בעת ביצוע הירי”, זאת למרות שעמדה בקרבת נתיב הימלטותו של החשוד שעליו בוצע הירי. לטענת הפרקליטות, מכיוון שהוראות הפתיחה באש מאפשרות “לפתוח באש לעבר מחבלים מיד לאחר תקיפה, לרבות תקיפה באמצעות בקבוקי תבערה”, הירי לא חרג מהנהלים ולא היה בביצועו משום עבירה פלילית כלשהי. הפרקליטות הצבאית הוסיפה כי יחד עם זאת, מפקד בדרגת סא”ל שהיה עם החייל באירוע יינזף פיקודית משום שכשל בהעברת הוראות הפתיחה באש לפקודיו, והוסיפה כי לא מצאה קשר סיבתי ישיר בין כשל זה להריגתה של אל-חנש.

השתלשלות האירוע, כפי שמתוארת בהודעת הפרקליטות הצבאית, אינה עולה בקנה אחד עם העובדות שהעלה תחקיר בצלם. אך גם לשיטתה של הפרקליטות הצבאית היה זה מחובתו של החייל היורה, שלא היה בסכנת חיים בעת שפתח באש, לוודא שאף עובר אורח לא ייפגע מהירי. אין זה סביר כי הפרקליטות הצבאית תתיר שימוש בנשק קטלני מבלי שננקטו אמצעי זהירות מינימליים. לכן, תשובת הפרקליטות כי החייל היורה לא הבחין בלובנא אל-חנש בעת שירה אינה יכולה להצדיק כלל ועיקר את סגירת התיק. ראשית, בדיקת בצלם בזירת האירוע העלתה כי אין בשטח מכשול פיזי שיסתיר את המיקום שבו עמדו לובנא וסועאד אל-חנש מעיני החייל היורה, וסועאד אל-חנש אף מסרה לבצלם כי ראתה את החייל היורה מהמקום שבו נורתה. שנית, גם אם טענה זו נכונה והחייל ירה מבלי שהבחין בלובנא ובסועאד אל-חנש, משמעות הדבר היא שהיורה לא התבונן היטב באזור לפני שירה, או שירה על אף ששדה הראייה שלו היה חסום.

החלטת הפרקליטות הצבאית ממחישה פעם נוספת כי מערכת אכיפת החוק הצבאית נמנעת בשיטתיות מאכיפת החוק על חיילים שהיו מעורבים בפגיעה בפלסטינים וכך מעודדת יחס מזלזל לחייהם ולשלמות גופם של פלסטינים ויד קלה על ההדק. בצלם פנה למצ”ח בדרישה לקבל העתק מתיק החקירה במטרה להגיש ערר על ההחלטה לסגור את התיק.

רקע על המקרה:
לובנא אל-חנש, תושבת בית לחם, הייתה כמעט בת 22 במותה. ב-23.1.13 היא ביקרה את קרובת משפחתה סועאד אל-חנש, אז בת 38, תושבת מחנה הפליטים אל-ערוב, והן טיילו בשבילי הגן של המכללה הטכנולוגית הסמוכה למחנה הפליטים אל-ערוב, המשמש אתר נופש לתושבי האזור. בסביבות השעה 14:30 השתיים צעדו לכיון שער המכללה הנמצא על כביש 60, משם הייתה לובנא אמורה לנסוע בחזרה לביתה. כשהיו במרחק של כ-100 מטרים מהשער נפתחה לעברן לפתע אש. בשלב זה הבחינה סועאד אל-חנש בחייל שירה עליהן, שעמד לצד הכביש, מעברו השני של השער. לובנא אל-חנש נפגעה מהירי בראשה וסועאד אל-חנש נפגעה בידה. שתיהן הובהלו בנפרד לבית החולים אל-אהלי בחברון, שם מתה לובנא מפצעיה לאחר כשעה.

תחקירן בצלם איאד חדאד בוחן את זירת האירוע, 23.1.13. צולם ע”י מוסא אבו השהש, בצלם

סועאד אל-חנש תיארה ב-23.1.13 בפני תחקירן בצלם מוסא אבו השהש את שאירע:

הסתובבנו במכללה שהיתה ריקה לגמרי מסטודנטים ומורים במשך שעה וחצי בערך. בסביבות השעה 14:30 הלכתי עם לובנא לכיוון הכניסה הצדדית שמובילה לכביש 60. לובנא רצתה לחכות לרכב שנוסע לבית לחם כדי לחזור הביתה. כשהלכנו בשביל עצי האורן, שמעתי פתאום ירי של כמה קליעים. מיד לאחר מכן ראיתי חייל במדים שעמד מאחורי שער הכניסה הסגור, במרחק של כ- 100 מטרים מאתנו. מאחוריו עמדה מכונית לבנה שפנתה לכיוון חברון. ברגע שהסתובבתי כדי לברוח הרגשתי שמשהו פגע בידי השמאלית. הבנתי שנפגעתי מהירי והתחלתי לרוץ, כשאני משאירה מאחור את לובנא. חשבתי שהיא רצה אחריי. רצתי בערך 50 מטרים עד שראיתי שני אנשים מצוות המכללה. אחד מהם חבש את היד שלי והשני הלך לחפש את לובנא.

פינו אותי משם במכונית פרטית למרפאה סמוכה, ומשם באמבולנס לבית חולים בחברון. המשפחה שלי שהגיעה לבית החולים, הסתירה ממני את המצב של לובנא. אחי אמר לי רק שהיא נפגעה ושהיא נמצאת באותו בית חולים והמצב שלה טוב. עברתי ניתוח ביד, כי הכדור שפגע בי עבר דרך היד ופגע בגידים של אחת האצבעות. קצת לפני הניתוח שמעתי מחולות אחרות בבית החולים שלובנא מתה. צעקתי והרגשתי שאני עומדת להתעלף. לא האמנתי למה שקרה. היא הייתה מאוד שמחה בזמן הסיור במכללה. גם אני הייתי שמחתי בזמן הביקור שלה במקום – הביקור הראשון והאחרון.

בכתבה שפורסמה בעיתון “הארץ” ביום האירוע נמסר מדובר צה”ל כי “הכוח שנסע בכביש הותקף באבנים ובבקבוקי תבערה, ופתח באש לכיוון מקור האבנים משום שחש בסכנה”. מאוחר יותר באותו היום פורסם כי נמסר מפי קצין בפיקוד המרכז שבאזור נמצאה שקית עם מספר בקבוקי תבערה, אך דובר צה”ל סירב להשיב לשאלה אם הנשים היו מטרה לירי. מדיווחים בתקשורת עולה גם כי החיילים המעורבים באירוע היו סגן מפקד חטיבת יהודה, סא”ל שחר ספדה, וחייל נוסף שהיה איתו, וכי השניים נסעו במכונית אזרחית על כביש 60 ולאחר שהבחינו ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה החליטו לעצור ולצאת מהמכונית, ואז פתחו בירי וניסו לרדוף אחרי המיידים.

תחקיר בצלם לא הצליח לאשש או להפריך את הטענה כי לפני הירי נזרקו באזור אבנים ובקבוקי תבערה, אך העלה כי כך או אחרת, לסועאד וללובנא אל-חנש לא היה כל קשר לכך והן עצמן, כפי שעולה מדברי סועאד, לא היו מודעות לכך. משכך, לא הייתה כל הצדקה לפתוח באש על השתיים. תגובת הצבא כלל אינה מתייחסת לעובדה שהירי פגע בשתי עוברות אורח, או לעובדה שירי של אש חיה לפלג גופו העליון של אדם מותר רק כאשר נשקפת מאדם זה סכנה מיידית לחיילים או לאנשים אחרים, תנאי שברור לחלוטין כי לא התקיים במקרה זה.