ישראל מקדמת פינוי אלפי בדואים-פלסטינים מאזור ירושלים לעיירה חדשה בבקעה

המינהל האזרחי מקדם את תוכניתו לפינוי הבדואים הפלסטינים שממזרח לירושלים וריכוזם בעיירה גדולה בבקעת הירדן. בסוף אוגוסט ובסוף השבוע שעבר, המינהל פירסם להתנגדויות את תוכנית המתאר לעיירה המיועדת ששמה “תלת נויעמה” (רמת נויעמה), מצפון ליריחו. תוכנית העיירה הושלמה בלא הידברות והתייעצות עם התושבים המיועדים לגור בה, וזאת בניגוד להמלצות של שופטי בית המשפט העליון.

בדברי ההסבר לתוכנית, שקיומה פורסם לראשונה ב”הארץ”, קובע המינהל האזרחי שהיא משתלבת ב”שינויים הדינמיים” שעוברים על הבדואים ובתהליך המעבר שלהם מחברה חקלאית ל”חברה בת זמננו, המתפרנסת ממסחר, שירותים, עבודות הנדסיות ועוד”.

לדברי עו”ד שלמה לקר, שמייצג תושבים בדואים נגד פינויים, התוכנית במיקומה הנוכחי יוצרת מחנה פליטים צפוף, בלי להתחשב באורח החיים הבדואי, בתנאי מזג האוויר הקשים, בעוניה של האוכלוסייה, בגודל העדרים שלהם, בצורך בשטחי מרעה ובעובדה שחלקם גם עובדים באזורי תעשייה ממזרח לירושלים.

מספר התושבים שיוכלו לאכלס את העיירה גבוה פי שניים מהערכות ראשונות: כ-12,500 איש משלושה שבטים שונים – ג’האלין, כעאבנה ורשאיידה. זוהי העיירה השלישית שהמינהל האזרחי מייעד לריכוז ושיכון קבע של בדואים במזרח הגדה המערבית – והגדולה מכולן. הראשונה היא “כפר אל-ג’בל” ליד מזבלת אבו דיס (בחלקו האחד הכפר מיושב בכ-300 בני שבט הג’האלין שפונו ב-1997 מאדמות שהפכו לחלק מהתנחלות מעלה אדומים, ואילו חלקו האחר הוקפא בשל קרבתו המסוכנת למזבלה). כמו כן, מתכנן המינהל הקמת עיירה ל-1,200 בדואים בפסאיל בצפון הבקעה.

הריכוז ביישובי קבע אחדים בגדה המערבית הוא שיאו של תהליך שנמשך זה 40 שנים – של הגבלת מרחב הרעייה והנדודים של השבטים הבדואים (שרובם פליטי 1948) וסירוב לאפשר להם לבנות מבני קבע ולהתחבר לתשתיות במקומות שבהם הם חיים עשרות שנים. התהליך הואץ אחרי החתימה על הסכם אוסלו ב-1993.

המינהל האזרחי הוציא מאז אלפי צווי הריסה לאוהלים ופחונים שבנו הבדואים במאהליהם, וכתגובה רבים מהבדואים עתרו לבג”ץ. עו”ד לקר הגיש ב-20 השנים האחרונות כמעט 100 עתירות נגד הריסות ופינוי בדואים מיישוביהם בגדה. לקר אמר ל”הארץ” ששופטי בג”ץ אמנם לא התייחסו לטענות עקרוניות שלו על אפליית הבדואים (לעומת ההתנחלויות), אך קיבלו את הטענה שאי אפשר לפנותם מכיוון שזהו מקום המגורים היחיד שלהם. כך החל המינהל האזרחי לגבש את רעיון הקמתן של עיירות קבע בדואיות כ”מקום מגורים חלופי”.

את התוכנית לרמת נויעמה הכין, לפי הזמנת המינהל האזרחי, משרד מתכננים פלסטיני ברמאללה בשם “אסיא”. בני שבט הרשאיידה כבר חיים בשני מקבצים נפרדים על אדמות הכפר הפלסטיני נויעמה בשטח סי, ולפני כארבע שנים הם הסכימו עקרונית לתוכנית להקמת יישוב קבע בעבורם במקום. העובדה שהמתכננים והמודדים שבאו למקום הם פלסטינים, אמר אחד מנציגי רשאידה ל”הארץ”, הרגיעה אותם. הם לא נכנסו לפרטים, ואף חשבו בהתחלה שזהו תכנון שנעשה מטעם הרשות הפלסטינית.

אבל לאחר שהוקפאה לפני כשנתיים התוכנית לפנות את הבדואים ממזרח ירושלים לעיירה שבקרבת מזבלת אבו דיס – שינה המינהל האזרחי את תוכנית נויעמה המקורית – והחליט להרחיבה ולצרף אליה בדואים שיפונו מאזורים אחרים. במקום תוכנית מקורית של 370 דונמים לבני הרשאיידה בלבד, התפתחה רמת נויעמה ליישוב לשלושה שבטים, שגודלו 1,460 דונם (כולל דרכים ושטחים למבני ציבור), המחולקים ל-1,129 מגרשים לבנייה בני חצי דונם כל אחד. בכל מגרש אמורות להיבנות שתי יחידות דיור ועוד מבנה חקלאי על 25 מ”ר (דיר, למשל).

השטח מוגדר “אדמת מדינה”, בשטח סי, והוא צמוד לשטח אי שבשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית. הרשות כבר הודיעה גם היא על התנגדותה לתוכנית, בין השאר משום שהיא פוגעת בתוכנית שלה להקמת עיר ואזור תיירות בסמוך. המינהל הקציב 60 יום להגשת התנגדויות. למתנגדים לתוכנית תצטרף עמותת המתכננים “במקום”.

בכמה מהדיונים בעתירות שהגיש לקר, השופטים – בייחוד אסתר חיות ועוזי פוגלמן – המליצו למדינה לקיים הידברות עם התושבים, לפני השלמת התוכנית. בדיון באפריל, בעתירה של חמולת חמאדין משבט הג’האלין נגד פינויה ממאהלה, אמר פוגלמן: “אנחנו מכירים קצת את ההיסטוריה של ניסיונות ההעתקה, אנחנו מודעים לזה שיש התנגדות חריפה. השאלה היא האם מהלכים כאלה שהם מבניים, זה משהו ברמת שבט, לא כדאי לעשות ברמת הידברות יותר גבוהה… השאלה האם יש פורום הידברות מעבר להודעות או לפורום המשפטי. הערכתי שיהיה קשה בלי הידברות לעשות את הדברים האלה”.

ג’מיל חמאדין אמר אתמול (שני) ל”הארץ” שהמינהל האזרחי לא התייעץ עם משפחתו או עם משפחות אחרות בשבט הג’אהלין לגבי התוכנית. חמאדין אמר ל”הארץ” שלא רק ריכוז שבטים שונים ביישוב אחד “חלון ליד חלון” פוגע קשות במנהגי הבדואים, אלא גם ריכוז משפחות שונות מאותו שבט מנוגד לאורח החיים שלהן. “החלפנו עם הזמן את אוהלי הצמר בפחונים ובקרוואנים, אבל זה לא אומר ששינינו את המנהגים והחוקים שלנו שמחייבים אותנו לחיות ולרעות במרחק רב אלה מאלה, ואת הצורך שלנו לחיות במרחבים פתוחים”, אמר.

ביום חמישי שעבר, בפגישה שקיים לקר עם נציגי מחלקת הבג”צים בפרקליטות ונציגי המינהל האזרחי, הוא שאל את הממונה על ענייני הבדואים במינהל, יובל תורג’מן, אם “יש כוונה להעלות את הבדואים על משאיות” (כפי שהיה ב-1997 עם שבט הג’האלין) לאור התנגדותם לעבור לעיירת הקבע. לדבריו, תורג’מן ענה לו: “לא נעלה אותם על משאיות אבל נפעל מיידית להריסת מבני המגורים והמבנים החקלאיים שלהם כי יש להם חלופה”. לקר אמר כי “זוהי התוכנית מרחיקת הלכת והמרושעת ביותר מבחינה הומניטארית שבה נתקלתי בשנים האחרונות”.

דובר מתאם פעולות הממשלה בשטחים מסר בתגובה: “במסגרת עבודת המטה לתכנון תוכניות המתאר לטובת האוכלוסייה הבדואית באזור, שמטרתן הינה לאפשר לאוכלוסייה התיישבות באזור מוסדר בעל תשתיות ראויות ומתאימות, מקודמות מספר תוכניות להכשרת אזורים שנמצאו מתאימים תכנונית לטובת מגורי אוכלוסייה זאת, לרבות עשרות מפגשים עם ראשי הקהילה. יודגש כי לאחר קידום התוכניות והקצאת המגרשים, כל בינוי בלתי חוקי שהוקם על ידי תושבים אלה ולגביו ננקטו הליכי פיקוח, יטופל על פי החוק”.

Check Also

עיתונאי ישראלי מסית נגד מתפללים פלסטינים במסגד אל-אקצא

חוות דעת שכתב העיתונאי נועם אמיר בעיתוני “מקור ראשון” בכותרת “שקר חופש הדת: אמור לכל …