בצלם: המנהל האזרחי מתכנן לגרש אלפי בדואים ממקום מושבם ולרכזם ביישוב שאינו מתאים לצורכיהם

המנהל האזרחי הפקיד להתנגדויות תכניות להקמת יישוב חדש בבקעת הירדן עבור אלפי בדואים, שייאלצו לעבור ולגור בו. תכנית זו היא אחת מכמה תכניות מסוגה שהמנהל האזרחי מתכנן לקדם.

התכנית הנוכחית הוכנה ללא התייעצות עם התושבים ותוך התעלמות מצרכיהם. תכנית זו היא חלק מניסיונותיו החוזרים ונשנים של המנהל האזרחי לרכז את הבדואים הגרים בשטח C בגדה המערבית ב”אתרי קיבוע”, במטרה להקל על סיפוחו של רוב השטח לישראל וכדי להותירו פנוי לשימוש ישראלי, בין השאר לצורך הרחבת התנחלויות.

היישוב החדש, העתיד להיקרא “רמת נועימה”, יוקם בבקעת הירדן, סמוך ליריחו, בשטח c. הוא מיועד למגורים של כ-12,500 אנשים המשתייכים לקהילות בדואיות הגרות בבקעת הירדן ובמרחב מעלה אדומים.

שלוש התכניות הראשונות עבור היישוב הופקדו להתנגדויות ב-25.8.14 והתייחסו להקמת יישוב עבור שבט רשאיידה שגר היום במקום ולסלילת דרך בין שני מקבצי היישוב. ב-9.9.14 הופקדו שלוש תכניות נוספות – שתיים למגורים ואחת לסלילת דרך. התושבים ועמותת “במקום” מתכוונים להגיש שורה של התנגדויות לתכניות אלה.

תכניות אלה הוכנו ללא שיתוף התושבים ובלי שהובהר להם היקף התכנית, כך שלא התאפשר להם להציג את עמדתם ולהבהיר את צורכיהם. התכניות מתעלמות מאורח חייהם החקלאי והן לא יאפשרו להם להמשיך ולרעות את צאנם כבעבר; היישוב החדש יהיה מוקף מכל עבריו, בין השאר בשטחי אש, בהתנחלויות ובמחסום צבאי וכך לא יהיו לתושבים שטחי מרעה עבור הצאן. בנוסף, הן כופות על שבטים וקהילות שונים לגור יחד, בניגוד למסורת שלהם.

רוב הבדואים הגרים בגדה המערבית הגיעו אליה לאחר שעזבו את בתיהם בנגב או גורשו מהם ב-1948. מאז כבשה ישראל את הגדה הם נאלצו להעתיק את מקום מושבם כמה פעמים בשל הקמת התנחלויות, הכרזה על שטחי אש או שמורות טבע ועוד. נגד בתיהם הוצאו כבר מאות צווי הריסה וקהילות שלמות גורשו שוב ושוב מבתיהם.

הרשויות הישראליות, ובעיקר המנהל האזרחי האמון על הנושא נמנעו מלהכין עבורם תכניות מתאר שיענו על צורכיהם ויאפשרו להם להמשיך ולחיות את חייהם בהתאם למסורתם ומעולם לא הכירה בזכויות כלשהן שיש להם בקרקע. כתוצאה מכך חיים התושבים הבדואים ברמת חיים נמוכה ביותר: אין להם גישה לרשת החשמל, רק חלקם מחוברים לרשת מים וגישתם לשירותים בסיסיים כמו בריאות וחינוך מוגבלת מאוד. אורח חייהם מתבסס על רעיית צאן, אולם הרשויות הישראליות מגבילות את גישתם לשטחי מרעה ולשווקים.

לטענת המנהל האזרחי, מטרת התכנית שהכין היא לשפר את רמת החיים של קהילות אלה ולספק להן תנאי מגורים הולמים. דובר מתאם הפעולות בשטחים טען בתגובה למאמר בנושא בעיתון הארץ כי מטרתו של היישוב החדש היא “לאפשר לאוכלוסייה התיישבות באזור מוסדר בעל תשתיות ראויות ומתאימות”.

אולם, לו אכן עמדה לנגד עיניו של המנהל האזרחי טובתן של קהילות אלה, הוא היה מתייעץ איתן בעת הכנתה ומכין תכנית שתענה על צורכיהן ותאפשר להם להמשיך ולקיים את אורחות חייהן. במקום זאת, כופה המנהל האזרחי על התושבים תכנית המחייבת שינוי קיצוני באורח חייהם ושוללת מהם את מקורות הפרנסה שלהם ואשר עלולה להביא לחורבן של הקהילות.

בעבר, כבר כפה המנהל האזרחי על קהילה בדואית לעבור לבתי קבע: בשנות ה-90 הקים המנהל יישוב בסמוך למזבלת אבו דיס, וגירש אליו את בני שבט הג’האלין כדי לאפשר את הרחבת ההתנחלות מעלה אדומים. גם אז, היישוב תוכנן בלי להתייעץ עם התושבים. בנוסף להשלכות הקשות של המגורים בסמוך למזבלה, המעבר ליישוב החריב את אורח החיים הבדואי ופגע קשות בתושבים ובחיי הקהילה. השטח שהוקצה לכל משפחה היה קטן מדי עבור הצאן, הגישה לשטחי המרעה שהובטחו להם הוגבלה בפועל על ידי הצבא וכיום רק כ-30% מהתושבים ממשיכים להתפרנס מרעיית צאן.

התכנית הנוכחית משתלבת במאמצים הרבים שעושות הרשויות השונות, מזה עשרות שנים, לגרש מבתיהם בתואנות שונות אלפי פלסטינים הגרים בעשרות קהילות הפזורות בשטח C. גורמים רשמיים ישראלים הכריזו בהזדמנויות שונות כי הם מבקשים להשתלט על שטחי C, כדי ליצור נסיבות שיקלו על סיפוחם לגבולות המדינה במסגרת הסדר הקבע ועד אז, לספחם דה-פקטו.

תכניתו של המנהל האזרחי סותרת את הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי, האוסר על העברה בכפייה של אזרחים מוגנים, אלא אם הדבר נעשה למען ביטחונם או עבור צורך צבאי חיוני. גם כאשר הפינוי עונה על תנאים אלה, עליו להיעשות באופן זמני בלבד. ברור שתנאים אלה אינם קיימים במקרה הנוכחי. בנוסף, מוטלת על הרשויות הישראליות, כנציגי הכוח הכובש, החובה לפעול למען תועלתם ורווחתם של תושבי השטח הכבוש. התכנית לגרשם מבתיהם, ולכפות על חלקם תנאי מגורים שיפגעו בפרנסתם, מהווה הפרה של חובה זו ונועדה בבירור לקדם מטרות פוליטיות שבינן לבין חובתו של כוח כובש אין דבר.

על המנהל האזרחי לבטל את התכניות להקמת היישוב “רמת נועימה”. על המנהל לאפשר לקהילות הבדואיות לחיות בהתאם לאורח חייהם, לתכנן את קהילותיהם, לבנות את בתיהם באורח חוקי, לחברם לתשתיות ולספק להם שירותים בסיסיים של בריאות וחינוך.