חיילים פתחו באש חיה ללא כל הצדקה על מכונית שהסיעה תלמידים, לאחר שנבדקה במחסום

בצלם:
חסן חמאד, בן 15, ושלושת האחים זכריא, זיין ואמיר חמאד, בני 8, 14, ו-16, הם פלסטינים בעלי אזרחות אמריקאית, תושבי הכפר סילוואד שבמחוז רמאללה. הארבעה לומדים בבית ספר
פרטי ברמאללה ומגיעים מדי יום לבית הספר ובחזרה בהסעה פרטית. ביום רביעי, ה-9.12.15, נסעו הארבעה לביתם עם תום הלימודים במכונית שבה נהג תושב הכפר, עבד אל-קאהר חמאד, המסיע אותם בדרך קבע. בסמוך לשעה 14:30, כשנסעו בכביש המחבר בין הכפרים עין יברוד וסילוואד, ולאחר שעברו במנהרה מתחת לכביש 60, נתקלו במחסום פתע מאוייש בידי חיילים. המכונית עצרה, ולאחר בדיקה אפשרו החיילים לנהג להמשיך בדרכו. מיד לאחר שהחל בנסיעה, ירו החיילים על המכונית שתי יריות, שאחת מהם ניפצה את השמשה האחורית וניקבה את השמשה הקדמית. נהג המכונית נסע במהירות מהמקום, והקטינים, שנתקפו בחרדה, טופלו במרפאה המקומית בסילוואד.

הנהג, עבד אל-קאהר חמאד, בן 47, תיאר את האירוע בפני תחקירן בצלם איאד חדאד:

יש לי חוזה עם שתי משפחות פלסטיניות שמחזיקות באזרחות אמריקאית להסיע את הבנים שלהן כל בוקר לבית ספר פרטי ברמאללה ולהחזיר אותם לסילוואד בצהריים. ביום רביעי, 9.12.15, בסביבות השעה 14:30 בצהריים, היינו בדרך לסיוולאד. עברנו במנהרה שמתחת לכביש 60 ונתקלנו במחסום פתע של הצבא שהיה עשוי מדוקרנים. חיכינו 15-10 דקות שהחיילים יסיימו לבדוק שתי מכוניות שהיו לפנינו.

כשהגענו אליהם ראיתי שלושה חיילים. אחד מהם עמד על גבעה ליד הכביש, במרחק של כעשרים מטרים מאיתנו, וכיוון אליי את הרובה שלו. שני חיילים שהיו ליד המחסום הורו לי לעצור ועצרתי. הם הורו לחסן חמאד, שישב במושב לידי, לרדת מהמכונית. הם פתחו גם את הדלת האחורית והסתכלו פנימה כדי לוודא שהנוסעים הם באמת ילדים שמחזיקים ילקוטים. הם דיברו עם חסן באנגלית, שפה שאני לא מבין. אחרי חמש דקות בערך הם הורו לחסן להיכנס למכונית ושחררו אותנו.

התנעתי את המכונית ונסעתי בצורה רגילה לגמרי. הספקתי לנסוע בערך עשרה מטרים, ואז נורה כדור חי על המכונית. הכדור חדר דרך השמשה האחורית ונתקע בשמשה הקדמית. שמעתי עוד ירייה, אבל אני לא יודע איפה היא פגעה. נבהלתי מאוד והילדים התחילו לבכות ולצעוק. לחצתי על דוושת הדלק והגברתי את המהירות למקסימום כדי לברוח. מיהרתי כל-כך שסטיתי לשוליים של הכביש ונסעתי על אבנים גדולות. המשכתי לברוח. ורק כשהגעתי הביתה גיליתי שיש תקר בגלגל. בשום שלב לא שמעתי את החיילים אומרים לי לעצור שוב.

חסן חמאד תיאר אף הוא לתחקירן בצלם איאד חדאד את שאירע:

חסן חמאד. צילום: איאד חדאד, בצלם, 10.12.15אני גר בסילוואד עם סבא שלי, וההורים שלי גרים בארה”ב. אני אזרח אמריקאי, ולומד בבית הספר האמריקאי א-נג’אח ברמאללה. יש נהג שמסיע אותי וכמה תלמידים נוספים מהבית לבית הספר ובחזרה.

ביום רביעי, 9.12.15, אחרי הלימודים, ישבתי ליד הנהג ובמושב האחורי ישבו האחים אמיר, זיין וזכריא חמאד, שלומדים איתי בבית הספר. גם הם אזרחים אמריקאיים. בסביבות השעה 14:30 עצרו אותנו חיילים במחסום פתע בכניסה המערבית לכפר.

לפנינו היו שתי מכוניות. כשהגיע תורנו, החיילם הורו לי לצאת מהמכונית. אחד החיילים התחיל לשאול אותי באנגלית: בן כמה אתה, איפה אתה גר, למה באת מארה”ב, האם אתה זורק אבנים, האם ראית בעיות או מפגינים ועוד שאלות כאלה. עניתי לו בטון רגיל, בלי מתח בכלל. השאלות שלו נמשכו בערך 7-5 דקות. אחר-כך הוא הורה לי להיכנס למכונית ואמר לי: “גו פק יור סלף”. לא הגבתי. הנהג התחיל לנסוע לאט. הוא הספיק להתרחק רק עשרה מטרים בערך ואז נורו שני כדורים אחד אחרי השני מאחורינו. כדור אחד חדר דרך השמשה האחורית ושברי הזכוכית התפזרו בכל מקום. הרגשתי שאני עומד למות, וכולם התחילו לצעוק ולבכות. הנהג לא עצר אלא נסע מהר יותר כדי לברוח משם.

עבדאללה חמאד, אביהם של זכריא, זיין ואמיר, הגיש תלונה במשרדי הקישור הפלסטיני על ירי החיילים שסיכן את חיי ילדיו. בתגובה, הודיע הצבא לקישור הפלסטיני כי אחד התלמידים זרק על החיילים מברג. טענה זו אינה מתיישבת עם עדויותיהם של הנהג והקטינים ואין שום ראייה המבססת אותה. בכל מקרה, אפילו היה בה ממש, לא הייתה כל הצדקה לירי על המכונית והוא בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש. למרבה המזל, איש לא נפגע מהירייה שחדרה לתוך המכונית.