נערים שחזרו מבילוי לילי בבריכה הפכו מטרה לירי קטלני

ביום שלישי, 21.6.16, לפנות בוקר, ירו חיילים למוות במחמוד בדראן, נער בן 15 מהכפר בית עור א-תחתא ופצעו ארבעה מחבריו. הירי כוון אל מכונית שבה נסעו שבעה בני אדם, בדרכם חזרה מבילוי לילי בפארק מים . בתחילה הודיע הצבא כי החיילים פגעו ב”מחבלים שיידו אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ישראליות בכביש 443″ אולם מאוחר יותר שינה את גרסתו ומסר כי הנער נהרג ב”שוגג” וכי נפתחה חקירת מצ”ח לבדיקת נסיבות האירוע. מתחקיר השטח שביצע איאד חדד, תחקירן בצלם, עולה כי החיילים ירו ירי מסיבי על המכונית הנוסעת, מבלי שהייתה לכך כל הצדקה.

בסביבות 1:30 לפנות בוקר נסעו שבעה תושבי הכפר בית עור א-תחתא בדרכם חזרה מבילוי בפארק המים “לין לאנד”, בכפר בית סירא. במכונית נהג עאהד הילאל בן 21 ונסעו אתו שישה נערים, כולם בני דודים, בני פחות מ-16: דאווד אבו חסן בן ה-13 ואחיו אמיר בן ה-16; האדי בדראן, בן 15; מחמוד ראאפת בדראן, בן 15; מג’ד, בן 16; ומאג’ד בן 13. כאשר התקרבה המכונית למעבר צר לכלי-רכב פלסטיניים העובר מתחת לכביש 443, פתחו החיילים שעמדו על הכביש שמעליו באש כבדה לעברה, ממרחק של בין 40 ל-50 מטר. מהירי נפגעו רוב נוסעי המכונית, בהם נהגה, שאיבד את השליטה על המכונית והתנגש בקיר.

חמישה משבעת הנוסעים נפגעו מהירי: מחמוד בדראן נהרג במקום, וארבעה נפצעו: הנהג עאהד ואמיר נפצעו באורח קשה, והאדי ודאוד נפצעו באורח בינוני. הפצועים החלו להימלט מהמכונית ומצאו מחסה במנהרה. מאוחר יותר פונה אמיר בדראן לבית חולים בישראל.

האדי בדראן, שנפצע באורח בינוני מהירי בידו ובחזהו, אמר בעדותו כי לא הבחין בשום פעילות חשודה בכביש לפני הירי:

ישבתי במושב האמצעי. התקרבנו למעבר שמתחת לגשר 443. המצב היה רגיל ולא היה שום דבר שעורר חשד. פתאום נורתה עלינו אש. הסתכלתי לכיוון מקור הירי וראיתי כלי רכב אזרחי בצבע לבן. היו שם שני אנשים בבגדים אזרחיים והם אלה שירו עלינו. היו המון יריות. הקליעים פגעו במכונית וניפצו את השמשות ואנחנו נפגענו והתחלנו לצעוק. הורדתי את הראש בין המושבים. מיד אחרי זה הנהג התנגש בקיר התומך של המעבר.
דאווד בדראן תיאר בעדותו את רגעי האימה במהלך הירי ולאחריו:

הקליעים נכנסו למכונית דרך הגג ומכיוון הנהג. היו צעקות ובלגן בפנים. פחדתי ושמתי את הידיים על הראש והורדתי את הראש בין הרגליים. כנראה שהנהג נפגע ולכן הוא סטה והתנגש בקיר. בהתחלה הרגשתי שנפגעתי ביד שמאל. כשהמכונית נעצרה ירדתי ממנה וברחתי. עמדתי מתחת לגשר ואז הרגשתי פגיעה נוספת ברגל ימין. מג’ד ירד יחד אתי מהאוטו אבל הוא ברח לכיוון אחר. אחר כך ירדו כל השאר אחד אחרי השני, חוץ ממחמוד. אמיר נפגע בבטן שלו והוא מיד נפל. האדי נפגע ביד והנהג עאהד נפגע בראשו ובחזה. מחמוד לא יצא מהמכונית וכשמג’ד הלך לבדוק אותו הוא גילה שהוא לא בחיים. היחידים שלא נפגעו היו מג’ד ומאג’ד. דיברתי עם המשפחה שלי וסיפרתי להם מה קרה כדי שישלחו לנו עזרה.

מעדויות נוסעי המכונית עולה עוד כי חיילים נוספים שהגיעו למקום זמן קצר לאחר הירי מנעו מתושבים פלסטינים ומאנשי צוות של אמבולנסים פלסטיניים להגיש עזרה לפצועים ולא אפשרו גם לצוות אמבולנס ישראלי שהגיע למקום להעניק להם טיפול רפואי במשך כעשר דקות. אחד ממפקדי הכוח הטיח בנערים הפצועים שהם יידו אבנים, אך הם הראו לו את בגדי המים והמגבות, והתרשמו שהוא הבין כי לא היו מעורבים ביידוי אבנים.

מהתחקיר עולה כי ירי החיילים לעבר המכונית הנוסעת היה בלתי חוקי והוא מהווה הפרה של הוראות הפתיחה באש, המתירות ירי קטלני רק בנסיבות של סכנת חיים ממשית ומיידית, שלא התקיימו באירוע זה.

מדיווחים בתקשורת עולה כי החיילים שפתחו באש היו חיילים וקצין מגדוד “דוכיפת” של חטיבת כפיר, שעברו במקום במקרה, בנסיעה מנהלתית. גורמים צבאיים מסרו בתקשורת כי הכוח פתח באש לעבר מיידי אבנים ובקבוקי תבערה, ששפכו שמן על הכביש ופצעו קל נוסעי מכונית ישראלית. למעשה, החיילים ירו על המכונית באופן שרירותי, מבלי שהייתה להם כל אינדיקציה למעורבות כלשהי של הנוסעים ביידוי אבנים או בקבוקי תבערה.

הצבא החרים את כלי הרכב ואת גופתו של מחמוד בדראן ולפיכך לא התאפשר לבצלם לבחון אותם, אולם מתיאורי העדים ומהיקף הפציעות המתועדות עולה כי הירי היה מסיבי וכוון לגוף המכונית עצמה, וברור שהחיילים היורים ידעו שנוסעיה עלולים להיפגע. מעדויות של נוסעי המכונית עולה כי החיילים לא נקטו כל אמצעי זהירות לא ניסו לצמצם את הפגיעה בנוסעים.

הירי שביצעו החיילים במקרה זה הוא תוצאה ישירה של המעבר מתחת לכביש 443. צילום: איאד חדאד, בצלם, 21.6.16מדיניות של הצבא, המאפשרת, על אף האיסור הרשמי שבהוראות הפתיחה באש, ירי קטלני גם במקרים שבהם לא נשקפת כלל סכנת חיים וגם כאשר ברשות החיילים נמצאים אמצעים אחרים, שאינם קטלניים. מדיניות זו מקבלת גיבוי מהדרגים הבכירים בצבא ומהדרג המדיני, שאינם עושים דבר לשנותה על אף תוצאותיה הקטלניות.

הצבא הודיע אמנם על פתיחה בחקירת מצ”ח לבירור נסיבות האירוע, אולם, כפי שטען בצלם בדו”ח שפרסם לפני כחודש, מערכת אכיפת החוק הצבאית משמשת בעיקר כמנגנון טיוח ולכן אין לתלות תקוות רבות בכך שחקירה זו תוביל לשינוי מערכתי במדיניות הצבא ולעשיית צדק. מסקנה זו של בצלם מתבססת על ידע שנצבר ממאות התלונות שהגיש למערכת אכיפת החוק הצבאית לאורך שנות פעילותו ועל עשרות תיקי מצ”ח שבחן. כל אלה הובילו להכרה כי אין עוד תוחלת בקידום צדק והגנה על זכויות האדם באמצעות מערכת שתפקודה נמדד ביכולתה להוסיף ולטייח בהצלחה את הפרת הדין ולהגן על הפוגעים. בהתאם לכך, הודיע בצלם כי יפסיק להפנות תלונות אל מערכת אכיפת החוק הצבאית. יחד עם זאת, כפי שהודענו, נוסיף לתחקר ביסודיות אירועים מסוג זה, ולהביאם לידיעת הציבור. פרסום תחקיר זה הנו חלק ממימושה של מדיניות חדשה זו.