התא”ל שהוראתו הרגה 21 אזרחים פלסטינים

הארץ- מאת המירה הס

תא”ל (מיל’) אילן מלכא מונה באחרונה לסגן נציבת שב”ס וקודם לדרגת גונדר (המקבילה של אלוף בצה”ל). כפטור רשמית מאשמת הריגתם של אזרחים פלסטינים, מראש ובדיעבד, אין ראוי ממנו להתקדם לראש הפירמידה של חיל
הכלאים הישראלי.

מלכא, לשעבר מח”ט גבעתי, הוא אחד מני רבים המסמנים את כישרונה הגדול של ישראל: להיות מעל ומעבר לחוק. זו גם הסיבה שבנימין נתניהו מפגיז עכשיו לכל עבר: לא בגלל החלטת מועצת הביטחון, שהיא מעט מדי שבא מאוחר מדי, אלא כדי להפחיד ולהרתיע את כל מי שמעזים לערער על מקומנו הנינוח כפטורים מעונש, מראש ובדיעבד, בארץ ובעולם.

הידיעה על מינויו של מלכא ראויה להבלטה השבוע, במלאות שמונה שנים למתקפת החורף הישראלית נגד הפלסטינים ברצועת עזה (“עופרת יצוקה”), שהתחילה באותה שבת שחורה, 27 בדצמבר 2008. בזירה הבינלאומית נפטרה ישראל מאשמה ומעונש על שהרגה כ–760 אזרחים פלסטינים נצורים, בלי מקלטים ובלי מקום לנוס אליו, ועוד כ–260 שוטרים עירוניים רגילים, שהותקפו בתחנות המשטרה שלהם. בזירה המקומית, נפטר מלכא מאשמה ומעונש על הריגתם של 21 מבני משפחת סמוני. כרגיל, צה”ל חקר את עצמו ומצא עצמו חף מבעיה.

למרבה אסונה, משפחת סמוני משכונת זייתון נהפכה לאחד הסמלים של מתקפת 2008–2009. הוראה אחת של מלכא ללחוץ על הכפתור, בבוקר ה–5 בינואר, שיגרה כמה טילים לעבר המבנה שבו קובצו כמאה מבני המשפחה. חייליו מגבעתי כבשו את השכונה יממה קודם לכן, הרגו ילד ועוד שלושה מבוגרים לא חמושים בביתם או ליד ביתם, והוציאו את האזרחים המפוחדים מהבתים, שכמה מהם הומרו לעמדות צה”ל.

החיילים פיקחו מקרוב על שיירת הזקנים והזקנות, הגברים והילדים והנשים עם התינוקות, שצעדו בקור וחשבו שיחד, במבנה אחד, הם יהיו בטוחים. מה עוד, שעמדת הצבא היתה במרחק כמה עשרות מטרים ממנו. החיילים בעמדה יכלו לראות שכמה גברים יצאו להביא קרשים כדי להבעיר אש ולהכין קצת לחם לילדים שבכו מפחד, רעב וקור. אבל בחפ”ק עתיר טכנולוגיית העילית, תורגמו הקרשים המוארכים לאר־פי־ג’י, ומלכא הורה להפגיז. נושאי הקרשים נידונו למוות, ואתם שאר האזרחים שבתוך המבנה, שחייליו של מלכא ידעו היטב כי הם שם.

הבה נזכיר את עשרת התינוקות והילדים ממשפחת סמוני שההוראה של מלכא אותו בוקר הרגה אותם: מוחמד, בן פחות משנה, מועתסם בן השנה, עזה בת שנתייים, נסאר בן החמש, פארס בן 12, אסחאק בן 13, רזקה בת 14, אסמאעיל בן 15, וליד בן 16, הודא בת 16. יהי זכרם ברוך.

עכשיו, פטור מאשמה ומעונש, יכול מלכא לעמוד בצמרת המוסד שכשליש מכלואיו (כ–6,200, לפי מידע שנמסר החודש ל”מוקד להגנת הפרט”) הם פלסטינים תושבי הרצועה, הגדה ומזרח ירושלים. רק על מעטים מהם אפשר להגיד, כי ידיהם מגואלות בדמם של 21 אזרחים. 572 הם עצירים מינהליים. כמו מלכא ומפקדים ישראלים בכירים אחרים, הם מעולם לא הובאו למשפט. רק שהם לא הרגו 21 בני אדם, בהם עשרה ילדים, ובניגוד למלכא, הם נענשים במעצר ממושך, ללא מגבלת זמן, על סמך חשדות שאסור להם לדעת מהם.

שיכחתם והשכחתם של הרוגי משפחת סמוני ואלפי אזרחים פלסטינים אחרים, הן חלק בלתי נפרד מפילוסופיית הקיום הישראלית. לנו מותר הכל, ומי שמתנגד לעריצותנו — הוא הפושע.