שנת 2016: שיא במספר הבתים שהרסו הרשויות הישראליות בגדה

במהלך 2016 חלה עלייה ניכרת במספר הבתים שהרסו הרשויות הישראליות ברחבי הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, בתואנה של בנייה ללא רישיון. ממדי ההרס שתיעד בצלם בשנה זו הם הגבוהים ביותר מאז החל בצלם, בשנת 2004, בתיעוד שיטתי של היקפי ההריסות. במזרח ירושלים הרסו הרשויות 88 בתי מגורים ו-48 מבנים. בשאר הגדה המערבית הרסו הרשויות 274 בתי מגורים ו-372 מבנים שלא שימשו למגורים. הריסות אלו משקפות את מאמציה של ישראל לצמצם, תוך ניצול של אמצעים תכנוניים ומנהליים, את הנוכחות הפלסטינית באזורים שעליהם היא מנסה להשתלט.

הגדה המערבית (לא כולל מזרח ירושלים):

בחודש אוגוסט 2015 ניהלו הרשויות הישראליות מסע הרס חסר תקדים ברחבי הגדה והחריבו כמאה מבנים, מחציתם בתי מגורים, שבהם חיו יותר מ-200 בני אדם, בהם כמאה קטינים. גל הריסות זה שנתפס אז כחריג בהיקפו, הוקפא באופן בלתי רשמי בשלהי 2015 בשל החגים היהודיים והמוסלמיים. בתחילת 2016 חידשו הרשויות את ההריסות. ככל שנקפו החודשים, הלכו והתקבעו היקפי ההרס, שנתפסו בשלהי 2015 כחריגים, כנורמה וכחלק ממדיניות רשמית של ישראל ברחבי שטח C.

במסגרת מדיניות זו ב- 2016 הרסה ישראל 274 בתים בגדה (לא כולל מזרח ירושלים), והותירה 1,134 בני אדם, בהם -591 קטינים, ללא קורת גג. היקף החורבן שזרעה ישראל בשנה זו עולה על מספר הבתים שהרסה בגדה בשנים 2014 ו-2015 יחדיו.

פעולות ההרס של הרשויות הישראליות התמקדו בעיקר בשלושה אזורים: דרום הר חברון, מרחב מעלה אדומים ובקעת הירדן. באזורים אלו מורגש במיוחד המאמץ לדחוק עשרות קהילות קטנות של רועי צאן וחקלאים משטח C. בקהילות במרחב מעלה אדומים, הכולל את השטח המוגדר על-ידי ישראל כ-E1, הרסו הרשויות 49 בתי מגורים. כתוצאה מהריסות אלה איבדו את בתיהם 224 בני אדם, בהם 115 קטינים. בדרום הר חברון הרסו הרשויות 34 בתי מגורים בקהילות הנמצאות בסכנת גירוש והותירו 166 בני אדם, בהם 87 קטינים, ללא קורת גג. באזור בקעת הירדן היו היקפי ההרס גדולים במיוחד. בקהילות אלו הרסו הרשויות 123 בתי מגורים והותירו 551 בני אדם, בהם 291 קטינים, ללא קורת גג.

מזרח ירושלים:

במזרח ירושלים המשיכו הרשויות הישראליות באפלייתם לרעה של התושבים הפלסטינים, כחלק ממדיניות שנועדה לגרום להם לעזוב את גבולות העיר, ובמסגרת המאמץ ליצור מציאות דמוגרפית וגאוגרפית שתסכל כל ניסיון עתידי לערער על הריבונות הישראלית במזרח ירושלים. במהלך 2016 הרסו הרשויות הישראליות 73 בתי מגורים במזרח ירושלים. 15 בתי מגורים נוספים נהרסו על-ידי בעליהם לאחר שקיבלו צווי הריסה מעירייה, במטרה להימנע מתשלום עלות ההריסה בידי העירייה והקנסות הגבוהים שהיא מטילה. בכך הותירו הרשויות 295 בני אדם, בהם 160 קטינים, ללא קורת גג. זהו מספר הריסות הבתים הגבוה ביותר בשנה אחת מאז שבצלם החל בשנת 2004 לתעד הריסות בתים במזרח ירושלים. בנוסף לכך הרסו הרשויות 48 מבנים שלא שימשו למגורים. נתונים אלה משקפים עלייה ניכרת בהיקף ההריסות במזרח העיר, שם הרסו הרשויות בשנת 2015, לשם השוואה, 47 בתים.

לסיכום: על אף ההבדלים בין שטח C למזרח ירושלים מבחינת הרשויות הפועלות בהם והחוקים שישראל מחילה בהם, בשני האזורים מיישמות הרשויות הישראליות מדיניות דומה שמטרתה לצמצם למינימום את מספר הפלסטינים החיים במקסימום שטח. הרשויות מבצעות את מעשי ההרס באמתלה צינית של “בנייה בלתי חוקית”, כאשר באותו זמן הן עצמן אוסרות על הפלסטינים לבנות כחוק: הן נמנעות מלקדם או לאשר תוכניות פיתוח ובנייה עבור הפלסטינים ואז טוענות שבהעדר תוכניות לא ניתן להנפיק היתרי בנייה. מנתונים שהעביר לאחרונה המנהל האזרחי לעמותת במקום עולה כביכול כי במחצית הראשונה של שנת 2016 הוא הנפיק 37 היתרי בנייה לפלסטינים בשטח C. זהו מספר הרחוק מלספק את צרכי האוכלוסייה, ובכל מקרה, בדיקה של עמותת במקום העלתה כי המנהל נמנע מלציין את העובדה כי כמעט כל ההיתרים הללו, 35 במספר, הונפקו לבקשת המנהל האזרחי עצמו, עבור מגרשים באתר אל-ג’בל מערב, שאליהם מתכנן המנהל להעביר בכפייה קהילות הבדואיות הגרות כעת מזרחית למעלה אדומים. משמעות הדבר כי מספר היתרי הבנייה לפלסטינים בשטח C המונפקים לבקשתם של פלסטינים – הוא אפסי.

המדינה מיישמת את מדיניות ההרס תוך התעלמות מהמציאות הבלתי אפשרית שהיא יוצרת עבור התושבים הפלסטינים, כאילו אין לרשויות הישראליות כל אחריות להיווצרותה: בהעדר כל אפשרות לבנייה חוקית, לא נותרה לתושבים כל ברירה אחרת אלא לבנות את בתיהם ללא היתרים ולחיות בפחד מתמיד מהרס בתיהם ומקורות מחייתם. בכך, כופה המדינה על עשרות אלפי בני אדם חיים בתנאים בלתי אנושיים, ללא תנאי מחייה בסיסיים ובלא כל סיכוי לשיפור מצבם. מדיניות זו, המיושמת זה שנים, היא בלתי חוקית ובלתי מוסרית ומהווה העברה בכפייה של תושבים פלסטינים מוגנים, בתוך השטח הכבוש. זאת, בין אם הדבר נעשה במישרין, באמצעות הריסת בתיהם, ובין אם בעקיפין, באמצעות יצירת מציאות חיים בלתי אפשרית. מדיניות זו, אשר כל רשויות המדינה שותפות ליישומה, פוגעת אנושות בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של עשרות אלפי פלסטינים באופן ישיר ובמאות אלפים נוספים באופן עקיף – כאשר בה בעת היא מעידה כאלף עדים על כוונותיה ארוכות הטווח של ישראל, להוסיף ולשלוט בשטח תוך דיכוי ונישול תושביו.

Check Also

עיתונאי ישראלי מסית נגד מתפללים פלסטינים במסגד אל-אקצא

חוות דעת שכתב העיתונאי נועם אמיר בעיתוני “מקור ראשון” בכותרת “שקר חופש הדת: אמור לכל …