השופטים עמית, מלצר וברון תיארו בפסק הדין עולם דמיוני ובו מערכת תכנון שיוויונית, הלוקחת בחשבון את צרכיהם של הפלסטינים כאילו מעולם לא היה כיבוש. המציאות הפוכה: פלסטינים לא יכולים לבנות כחוק והם מנותקים ממנגנוני קבלת ההחלטות המכריעים כיצד יראו חייהם, ואילו מערכות התכנון מיועדות אך ורק לרווחתם של המתנחלים.
פסק הדין מעיד פעם נוספת כי הנכבש לא יכול לצפות לצדק בבית המשפט של הכובש. לו יבוצע פשע המלחמה של הריסת קהילת ח’אן אל-אחמר גם שופטי בג”ץ ישאו באחריות לביצועו.