השימוש בישראל ב”בידוד” אינו אנושי ומפר את האמנות הבינלאומיות

כליאה בבידוד בכלא ישראלי פירושה להיות מוחזק בתא חשוך, צר ומלוכלך שהוא לח ועובש על קירותיו. בתא תהיה אסלת סקוואט ישנה שממנה עשויים לצאת חרקים וחולדות. מטרת הבידוד שכזו היא להשפיל פלסטינים ולנקז אותם פיזית ופסיכולוגית. זה יכול להיות קטלני. האסיר איברהים אל-רעאי נפטר ב -11 באפריל 1988 לאחר שהוחזק בבידוד על ידי הישראלים במשך תשעה חודשים רצופים.

מאות פלסטינים הוחזקו בבידוד על ידי ישראל, ככל שהמדיניות היא כעת חלק מהגישה השיטתית שאושרה על ידי המחוקק ומיושמת על ידי ההנהלה. נשים פלסטיניות אינן נכללות במדיניות בלתי אנושית זו, וכאבן הפסיכולוגי והפיזי מוכפל לאור עמדת הכבוד שהן מייצגות בחברה הפלסטינית המסורתית. כיום ישנם לפחות 24 אסירים פלסטינים הסובלים ממחלות פסיכולוגיות כתוצאה ממדיניות הבידוד השיטתית של ישראל.

הרשויות הישראליות הקימו יחידות בידוד מיוחדות ברבות מבתי הכלא שלה, ובראשן כלא נפחא נפתח בשנת 1980, ניצן-רמלה נפתחה בשנת 1989 ובבאר שבע, נפתחה בשנת 1992. האחרונה כוללת שלוש יחידות בידוד.

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שהפכה חוקית לפגיעה בזכויות האדם של האסירים; פקודת בתי הסוהר בישראל מאפשרת בידוד אסירים מטעמי ביטחון.

יתרה מכך, חוק שהתקבל בשנת 2010 ונקרא חוק שליט לא רק מאפשר להחזיק אסירים בבידוד אלא גם להטיל עונשים מחמירים יותר. הם כוללים תקופות בלתי מוגבלות של בידוד; איסור ביקורי משפחה; ומניעת אסירים מחינוך, חומר קריאה וצפייה בטלוויזיה.

בידוד נחשב לסוג של עינויים פסיכולוגיים האסורים על פי סעיף 1 באמנת נגד עינויים וטיפול או ענישה אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים אחרים. זו גם התנהגות בלתי אנושית ומשפילה האסורה על פי סעיף 7 לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות.