עזה – הילדה רהף סלמאן בת ה-11 בבנק המטרות של צבא הכיבוש

רהף חליל סלמאן, בת ה-11 ממחנה הפליטים ג’באליה שבצפון רצועת עזה, שגפיה נקטעו כתוצאה מהפגזה ישראלית מול ביתה, אומרת: “הלוואי ותחזור רגלי וידי שכותב בה .”

רחף מקווה לחיות בשלום כמו שאר ילדי העולם, הרחק מהתקיפות המתמשכות של הכיבוש הישראלי כל הזמן על רצועת עזה עזה שפחידות את הילדים והנשים וגוזלת מהם את חלומותיהם, חייהם ואיבריהם.

רהף כל מה שרצתה לעשות זה לקרוא לאחיה לארוחת ערב, אבל טיל ממטוסי הכיבוש הישראלי היה מהיר ממנה ותפס אותה בהפתעה. ביום השני להפצצת עזה ובשעות הערב חשה רהף שהיא רעבה, היא ביקשה אוכל מאמה שביקשה ממנה לקרוא לאחיה שהיה מול הבית לאכול יחד.

רהף יצאה לחפש את אחיה מול הבית, היא התחילה לספר על מה שעבר עליה : “נפגעתי מטיל, הרגשתי התחשמלות ולא הייתי יודעת כלום ואינני בהכרה והייתי בבית החולים ״

רהף איבדה את שתי רגליה ואת ידה הימנית ונפגעה מרסיסים בכל הגוף”. אחיה נפצע באורח בינוני.

באשר תקוותה היא אומרת: “אני מקווה  ששתי ידיי ושתי רגליי יחזרו״, אבל״ אלוהים מספיק לי.”

מרבית הדאגה הכי גדולה של ילדה קטנה היא פתיחת שנת הלימודים ההולכת ומתקרבת, והיא איננה יודעת איך להשתמש בידה השמאלית כדי לכתוב. לדבריה, “נשארו 28 ימים לבית הספר. אני מקווה  לכתוב, אני כותבת ביד ימין אך נפגעה ואינני יודעת לכתוב ביד שמאל ״.