שמי היה חיה, אני לא שונה מילדים אחרים בעולם מלבד להיות מעזה

הנעליים הלבנות שלי היו האוצר היחיד שלי. אני לובש את זה בכל מקום, כי אני מעזה. מעולם לא היו לנו הרבה נעליים, צעצועים, אוכל ואפילו אוויר. האויב של אבותינו גנב את כל מה שסביבנו. אבותינו סלחו להם על שכבשו את רוב ארצנו ולא סלחו לנו על שנשארנו שם.

נעלתי את הנעליים הלבנות האלה אתמול בבוקר, 17 באוקטובר 2023. הייתי עם אמא שלי בבית החולים, שכבר לא קיים היום, מחכה לחדשות על מצבו של אחי הקטן שנפצע בהפצצה הישראלית על ביתנו ביום, לפני.

בדרכי לבית החולים, רק רציתי לראות את אחי הקטן חוזר איתנו הביתה, והסתכלתי על הנעליים הלבנות שלי, וחשבתי לעצמי, “אם רק אמא שלי הייתה קונה לאחי נעליים לבנות משלו כשאנחנו לחזור”.

מטוסי הכיבוש הישראלי הפציצו את בית החולים מעל ראשיהם של כולם.

הנעליים הלבנות שלי כבר לא עושות את ההבדל. אולי זה משנה לכם שחיים בחלקים רחוקים של העולם הגדול הזה.. ואולי יש לכם הרבה נעליים ואתם לא רוצים יותר. באשר לי, לאחי ולאמי, הישראלים נתנו לכולנו תכריכים לבנים.

הכותב: ההוא עם הנעליים הלבנות..