חמישים יום: יותר מ-500 ילדים: נתוני ההרוגים בעזה, קיץ 2014

1,394 בני אדם, 63% מתוך 2,202 הפלסטינים שהרגו כוחות הביטחון הישראליים במבצע “צוק איתן”, לא השתתפו בלחימה. 526 מהם, כרבע ממספר ההרוגים הכולל, היו ילדים מתחת לגיל 18. כך עולה מנתונים שמפרסם היום בצלם לרגל שנתיים ללחימה. בנוסף נהרגו 17 ילדים שהשתתפו בלחימה, או מילאו תפקיד לחימה מתמשך בזרוע צבאית, ו-3 שלגביהם לא הצליח בצלם להכריע, סה”כ 546 ילדים. 72 הישראלים שנהרגו ב”צוק איתן” כוללים 6 אזרחים (אחד מהם בעל אזרחות תאילנדית), בהם ילד בן 4, ו-62 חיילים שנהרגו בידי פלסטינים. שלושה חיילים נוספים נהרגו על ידי חיילים אחרים ואחד נהרג בתאונה מבצעית.

נתוני בצלם מתבססים על מחקר שטח מעמיק ומקיף שערכו תחקירני הארגון ברצועת עזה מאז סיום הלחימה, והצלבה עם המקורות הנוספים הזמינים. הנתונים מוצגים גם במערכת אינטראקטיבית המאפשרת לערוך חיפושים וחיתוכים לפי גיל, מגדר, אזור גיאוגרפי וקריטריונים נוספים.

השיעור הגבוה של אזרחים – בהם נשים, ילדים וקשישים – מקרב ההרוגים, מעמיד בספק את טענותיה של ישראל שכל המטרות להתקפה היו לגיטימיות, כי הצבא הקפיד על עקרון המידתיות בעת ביצוען וכי הוא נקט באמצעים לצמצום הפגיעה באזרחים. כבר במהלך הלחימה התריע בצלם מפני התוצאות הקטלניות של מדיניות הפתיחה באש שיישם הצבא, ובכלל זה מדיניות הפצצת הבתים מהאוויר, שגרמה לפגיעה נרחבת באזרחים שכלל לא השתתפו בלחימה, ובפרט בילדים (למידע נוסף, ר’ דו”ח בצלם, “דגל שחור”). מקבלי ההחלטות בחרו להמשיך ולנקוט מדיניות זו, למרות תוצאות אלה.

מבין ההרוגים הפלסטינים שלא השתתפו בלחימה, 180 היו תינוקות, פעוטות וילדים מתחת לגיל 6. עוד 346 היו ילדים וילדות מגיל 6 עד 17 (כולל), ו-247 היו נשים מגיל 18 עד 59. מספר ההרוגים וההרוגות מעל גיל 60 עומד על 113.

לפי תחקיר בצלם, 762 מההרוגים הפלסטינים בידי כוחות הביטחון הישראליים השתתפו בלחימה בעת שנהרגו, או מילאו תפקיד לחימה מתמשך בזרוע צבאית ברצועה. לגבי 46 מההרוגים לא הצליח בצלם להכריע האם השתתפו בלחימה.

בשני ימי “יום שישי השחור” (1 ו-2 באוגוסט) הרגו כוחות הביטחון הישראליים ברפיח (כולל מחנות הפליטים רפיח, שאבורה ובשית) 207 בני אדם, ש-154 מהם לא השתתפו בלחימה, בהם 64 ילדים ו-36 נשים (מעל גיל 18). 50 מההרוגים השתתפו בלחימה, בהם שלושה קטינים, ולגבי שלושה לא הצליח בצלם להכריע האם השתתפו בלחימה.

ביומיים של לחימה בשכונת א-שוג’אעיה בעיר עזה ב-19 וב-20 ביולי הרגו כוחות הביטחון הישראליים 134 פלסטינים, ש-78 מהם לא השתתפו בלחימה, בהם 26 היו קטינים, ו-19 נשים (מעל גיל 18). 55 מההרוגים השתתפו בלחימה, בהם שני קטינים, ולגבי אדם אחד, לא הצליח בצלם להכריע האם השתתף בלחימה.

ממשלת ישראל התנערה כמעט לחלוטין מאחריותה לפגיעה העצומה באזרחים במהלך הלחימה והטילה את מלוא האחריות לכך על חמאס. אמנם, חמאס וארגונים חמושים אחרים הפועלים ברצועה הפרו את הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי, בין השאר בכך שכיוונו התקפות אל אזרחים ישראלים ובכך שביצעו אותן מתוך אזורים מאוכלסים בצפיפות. עם זאת, הטענה שכל תגובה ישראלית לתקיפות של חמאס היא לגיטימית – יהיו תוצאותיה אשר יהיו – אינה סבירה, שכן העובדה שצד אחד פעל בניגוד לחוק בוודאי שאינה מתירה לצד השני להפר אותו.

מעבר לכך, טענה זו של ישראל מתמקדת באורח בלעדי בהצהרותיהם של קובעי המדיניות – אותן אין כל דרך לבחון בהיעדר מידע רשמי – תוך התעלמות מוחלטת מתוצאות מעשיהם, גם כאשר אותן תוצאות קטלניות חוזרות על עצמן שוב ושוב. זאת, בעת שמספר ימים לאחר שהחלה הלחימה תוצאותיה הצפויות של מדיניות זו היו כבר ברורות לחלוטין. העובדה שמקבלי ההחלטות התעלמו מכך והמשיכו ליישם אותה מטילה עליהם את האחריות – המוסרית והמשפטית – לפגיעה הקשה כל-כך באזרחים.