הצבא שב להתאמן בשטחי מגורים ומרעה של קהילות פלסטיניות

בשבועות האחרונים שב הצבא וקיים מספר פעמים אימונים בתוך שטחי מגורים או מרעה של קהילות פלסטיניות בטענה שמדובר ב”שטחי אש”. זאת על אף העובדה שקהילות אלה חיות ורועות את צאנן באדמות אלה מזה שנים ארוכות.

בין התאריכים 31.10.16 ל-2.11.16 פינה הצבא מבתיהן 13 משפחות פלסטיניות – המונות 64 בני אדם, מתוכם 27 קטינים – בקהילות ח’ירבת חומסה וא-ראס אל-אחמר שבצפון הבקעה. המשפחות נאלצו לעזוב את בתיהן למקומות מרוחקים ובחלק מהמקרים לקחת עמן גם את צאנן. בשנים האחרונות נדרשו תושבים מקהילות אלו, שבסמוך להן הוקמו ההתנחלויות רועי ובקעות, להתפנות מבתיהם כמה פעמים בשנה בתואנה זו.

בקהילת ח’ירבת חומסה פונו ארבע משפחות המונות 26 נפשות, בהן 14 קטינים, בשני מועדים שונים. ב-31.10.16 פונו המשפחות משעה שש בבוקר ועד 12:00 בצהריים ולמחרת הן פונו שוב בשעה שש בבוקר, והפעם הורשו לשוב רק בשעה עשר בלילה. בחודש מאי פונו 19 משפחות מקהילה זו למשך שעות ארוכות במשך שלושה ימים, שבאחד מהם לא הורשו לשוב גם בשעות הלילה ובאחר הורשו לשוב רק בחצות. בשנת 2015 פונו משפחות מהקהילה ב-19 מועדים שונים.

בקהילת א-ראס אל-אחמר פונו 9 משפחות המונות 38 נפשות, בהן 13 קטינים ונאלצו להעביר את הלילה מחוץ לבתיהן: המשפחות נדרשו להתפנות ב-1.11.16 בשעה 16:00 והורשו לשוב רק למחרת, בשעה 10:00 בבוקר. זאת לאחר שיום קודם לכן החרימו נציגי המנהל האזרחי חמישה טרקטורים המשמשים את תושבי הקהילה להובלת מים ומזון לצאן, ולאחר שב-9.10.16 הרסו כוחות המנהל עשרה מבני מגורים בקהילה. טרם פינויים אלו קיים הצבא אימונים באדמות הסמוכות לקהילה בחמישה מועדים שונים מתחילת השנה. בשנת 2015 פונו משפחות מהקהילה בשמונה מועדים שונים.

בפינוי האחרון נאלצו תושבי הקהילות לעזוב את בתיהם ולהתפנות ברגל או על גבי טרקטורים לאזור מרוחקים. חלק מהמשפחות מצאו מחסה באוהלים שהן מחזיקות בשטחי מרעה מרוחקים אך אחרות נאלצו להישאר באוויר הפתוח, ללא מחסה, במשך שעות ארוכות ואף לכל אורך הלילה.

בעדות שמסר ב-7.11.16 לתחקירן בצלם עארף דראר’מה סיפר סקר בני עודה, בן 20, תושב א-ראס אל-אחמר, על הפינוי:

לפני שבוע הם הגיעו והחרימו את הטרקטורים שלנו, כולל את שלי. הטרקטור הוא כמו יד בשבילי. אני משתמש בו כדי להוביל מים ומספוא לצאן ומצרכים למשפחה. הם הרסו אותי. ארבעה ימים לפני כן הם מסרו לנו הודעות פינוי ל-1.11.16, מהשעה 16:00 עד השעה עשר בבוקר שלמחרת. ביום הפינוי, בסביבות השעה 16:00, הגיעו שני ג’יפים של המנהל וג’יפ של הצבא והתחילו להוציא את התושבים מהאוהלים. הם ערכו חיפוש בכל מבנה מגורים, משפחה אחרי משפחה. נאלצנו להשאיר את הצאן שלנו מאחור. כשעזבנו היה קר בחוץ, ירד גשם והתחיל להחשיך. הגעתי עם המשפחה לאוהלים מרוחקים שיש לנו והתמקמנו שם. היו עוד משפחות שעלו על בהמות ונשארו בשטחים פתוחים בקור, הרחק מהבתים שלהן.

עבר עלינו לילה של אימה ודאגה לילדים ולנכסים שלנו. יש לנו טלאים. חששנו שצבועים וחיות בר אחרות יפגעו בהם. החיילים ירו כמה פגזים שעברו לנו מעל הראש אל שטחים מרוחקים בהרים. חששנו שפגז ייפול בינינו וניהרג.

למחרת בבוקר האימונים הסתיימו בסביבות השעה עשר. זה היה מאוד קשה, האוכל והמים שלקחנו איתנו לא הספיקו. חזרנו לאוהלים שלנו בזהירות רבה כי חששנו שנפלו לידם פגזים שלא התפוצצו. התחלנו לחפש פה ושם כדי לוודא שהמקום בטוח ולמרבה המזל לא מצאנו כלום. האוהלים היו במצב נורא, כלבים וחיות משק נכנסו לתוכם ונברו בכל דבר. הטלאים שרק נולדו כמעט מתו מצמא ומרעב וחלק מהם חלו. הזמנו וטרינר שיבדוק אותם. הילדים היו מותשים אחרי ליל האימים וחלק מהם לא הלכו באותו יום לבית הספר.

במהלך השנים כבר פינו אותנו כמה פעמים ובכל פעם זרקו אותנו למקום אחר. המדיניות הזאת נועדה להרוס לנו את הפרנסה. הם רוצים שנעזוב את המקום. פעם הם הורסים לנו, פעם מגרשים אותנו ופעם מחרימים את הציוד שלנו. המדיניות הזו מוכרת לנו ואנו יודעים איזה תכלית היא משרתת.

כשבועיים קודם לכן, ב-13.10.16, קיימו כוחות צבא אימונים גם באזור אל-פג’ם הסמוך לכפר הפלסטיני עקרבא שבמחוז שכם, שבו שטחים חקלאיים ושטחי מרעה של עשר משפחות מהכפר. המשפחות שוהות בשטחים אלה בחודשי החורף בלבד אך האוהלים עומדים בו כל השנה, ובשאר חלקי השנה נותרים במקום בני משפחה האחראים לרעיית הצאן. אזור זה, בדומה לשטח מגוריה של קהילת ח’ירבת טאנא הסמוכה, מוגדר על ידי ישראל כשטח אש והיא אוסרת על לפלסטינים לגור בו. זאת על אף שהם חיו במקום עוד בטרם כבשה ישראל את הגדה, ועל אף שישראל הקימה בסמוך להם את ההתנחלות מכורה. במקרים אלו כלל לא פונו התושבים מהמקום ולא קיבלו צווי פינוי קודם לכן, אלא נאלצו להתרחק לאחר שראו נוכחות גדולה של הצבא באזור המרעה והמגורים שלהם. אימוני הצבא הסבו נזקים לאוהלים ולמכלי המים של המשפחות החיות באזור.

מוחמד מיאדמה, בן 52, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עארף דראר’מה ב-17.10.16 על אימוני הצבא:

אני גר כאן באזור אל-פג’ם עם המשפחה שלי והמשפחות של האחים שלי. גידלתי כאן שמונה ילדים. אנו חיים כאן ומגדלים צאן. בקיץ המשפחות חוזרות לעקרבא אבל רועי הצאן והצאן נשארים, וגם הבתים והאוהלים.

ב – 13.10.16 הצאן שלי היה בשטח מרעה באזור קרוב למקום המגורים שלנו עם רועי צאן רבים, בהם הבן שלי ת’אאיר. הגיעו הרבה חיילים אז הרועים לקחו את הצאן והתרחקו מהאזור כדי לא להיפגע מקליעים. בשעות הערב, אחרי שהחשיך, היה ירי מסיבי באזור. למחרת ראינו את החיילים מתפנים באוטובוסים והתקרבנו לאזור המגורים שלנו. המקום נראה כמו זירת קרב. היו שם מאות תרמילים ריקים באזור שבין האוהלים ובשטח שמסביבם. עשרות קליעים חוררו את מכל המים הנגרר שלי ואת המכל של אחי. הם התאמנו בירי על המכלים, הצריפים, הסוכות, השולחנות, וכל דבר שהיה שם. הם הצמידו מטרות למכלי מים מפלסטיק ופוצצו אותם בקליעים. הם לא פסחו על שום דבר ופגעו עם קליעים בכל מה שהיה שם. חששנו שנשארו שם חומרי נפץ. בדקנו את המקום היטב ולא מצאנו כלום. פחדנו מאוד.

אחרי זה היו לי חרדות. חשבתי מה היה קורה אילו אחד מרועי הצאן, היה שם חס וחלילה. היה מתרחש אסון. אני נתקף חרדה בכל פעם שאני רואה שם קליע.

הפינויים החוזרים ונשנים של קהילות בבקעת הירדן לצורך אימוני הצבא גורמים להפרעה חוזרת ובלתי נסבלת, אשר מערערת את עצם יכולתן של קהילות אלו להמשיך ולחיות בבתיהן, מאחר ותושביהן נדרשים בהתרעה קצרה, לעיתים של שעות ספורות, לעזוב את בתיהם לשעות ארוכות.בחלק מהמקרים אין לתושבי הקהילות מקום חלופי מסודר להתפנות אליו, והם נותרים חשופים לתנאי מזג האוויר הקשים השוררים בבקעת הירדן. בתנאים אלה הם נאלצים לדאוג לבני משפחותיהם, מטף ועד זקן, למחסה, מים ומזון. במקרה של תושבי אל-פג’ם הגיע הצבא להתאמן באזור מגוריהם מבלי לפנותם או להודיע להם מראש, והם נאלצו לעזוב כשהבינו את המתרחש בשל הסכנה שנשקפה להם. בדיון שהתקיים ב-27.4.14 בוועדה של הכנסת נאמר במפורש כי סילוקם של תושבי הקהילות הוא אחת המטרות לשמן מתקיימים האימונים בשטחים אלה.

על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, מדינה כובשת רשאית לפעול בתוך השטח הכבוש משני שיקולים בלבד: טובת האוכלוסייה המקומית ושיקולים צבאיים מידיים הקשורים לפעולת הצבא בשטח הכבוש. ישראל ככוח כובש אינה רשאית להשתמש בקרקע לצרכים צבאיים כלליים, כמו אימונים למלחמה ואימונים כלליים של הצבא. בוודאי שהיא אינה רשאית לפגוע בפרנסת תושבים מוגנים באמתלה זו ולפעול לגירושם מבתיהם. על ישראל להפסיק לאלתר את הפינויים הזמניים של קהילות לצורכי אימונים, ואת כל הפעולות האחרות שהיא נוקטת בניסיון לכפות על התושבים הפלסטינים בבקעת הירדן להתפנות מהאזור.