שכונת בטן אל הווא, סילוואן – יעד הייהוד הבא במזרח ירושלים

בשכונת בטן אל-הווא שבלב סילוואן מתנהל מהלך הגירוש הגדול ביותר של השנים האחרונות במזרח ירושלים. נכון להיום הוגשו תביעות פינוי נגד 81 משפחות פלסטיניות המתגוררות בה מזה עשרות שנים. על פי סקר שערך משרד האו”ם לתיאום עניינים הומניטאריים, מדובר ב-45 אחוזים מסך כל המשפחות הנמצאות בסכנת נישול על בסיס אתני בעיר.

מאז סיפחה ישראל את מזרח ירושלים נוקטות הרשויות הישראליות מדיניות המפלה לרעה את תושביה הפלסטינים, ופועלות בדרכים שונות להגדלת מספר היהודים החיים בעיר ולצמצום מספר תושביה הפלסטינים. זאת, במטרה ליצור מציאות דמוגרפית וגיאוגרפית שתסכל כל ניסיון עתידי לערער על הריבונות הישראלית במזרח ירושלים. בין השאר, הפקיעו הרשויות אלפי דונמים מהאוכלוסייה הפלסטינית ובנו 12 שכונות שנועדו לאוכלוסייה היהודית בלבד, בשטח הכבוש שסופח לישראל. מבחינת המשפט הבינלאומי, מעמדן של שכונות אלה אינו שונה מזה של ההתנחלויות בשאר שטח הגדה המערבית.

בשנים האחרונות – בנוסף למחסור בדיור, בתקציבים, בתשתיות ובשירותים ממנו סובלים כל תושבי מזרח ירושלים – התגייסו משרדי הממשלה השונים ועיריית ירושלים לסייע לעמותת המתנחלים ״עטרת כהנים״ לנשל משפחות פלסטיניות הגרות בשכונת בטן אל-הווא מבתיהן ולשכן במקומן מתנחלים יהודים. בתי המשפט הכשירו את כל ההיבטים של מציאות זו, על אף שמדובר בכסות חוקית לאלימות מדינה מאורגנת שתכליתה בלתי חוקית: העברה בכפיה של תושבים מוגנים מבתיהם בשטח כבוש.

בצלם ערך סקר שכונתי ומיפה את התהליכים המתרחשים בבטן אל-הווא. על פי תוצאות הסקר, השכונה מחולקת לכ-50 חלקות שתשע מתוכן הועברו לידי עמותת “עטרת כהנים” וחמש מהן כבר מאוכלסות במתנחלים. עד היום הגישה עמותת “עטרת כהנים” תביעות פינוי נגד 81 משפחות, שכולן גרות בחלקה מס’ 96, המתפרסת על פני 2.6 דונם במרכז השכונה. רוב התביעות הוגשו במהלך שנת 2015. על שתי משפחות נוספות, הגרות בחלקה מס’ 84, השיתה העירייה קנסות כספיים והוציאה צווי הריסה לחלקים ממבני המגורים שלהן, בעילה שפלשו לקרקע שבבעלות עמותת המתנחלים. אנשי עמותת ״עטרת כהנים״ כבר מחזיקים בשישה מבנים בשכונה, בהם 27 יחידות דיור, שברובן גרו קודם לכן משפחות פלסטיניות. גירוש מהבתים שבהם חיו מזה עשרות שנים, בטענה שמדובר כביכול באכיפת חוק שכן הבתים השתייכו ליהודים קודם למלחמת 1948, יכפה על חלק מתושבי השכונה לחוות פליטות שנייה, לאחר שכבר גורשו מבתיהם באותה מלחמה.

מנגנון הנישול הממשלתי בפעולה

עמותת ״עטרת כהנים״ החלה לפעול לתפיסת נכסים ולהקמת התנחלות יהודית בשכונת בטן אל-הווא בשנת 2001. שיטת עבודתה נשענת על ניצול תמהיל של שלושה חוקים שחוקקה ישראל מאז 1948, ואשר מאפשר ליהודים בלבד לתבוע מהאפוטרופוס הכללי את זכויות הבעלות של נכסים שהיו בבעלות יהודים לפני 1948, נותרו מחוץ לגבולות המדינה לאחר המלחמה, ומצויים בשטח המסופח: לעתים רוכשים המתנחלים את זכויות הבעלות מהיורשים היהודים ולעתים הם מקבלים – בסיוע רשויות המדינה – את הרשות לנהל את ההקדשות (נאמנויות המחזיקות ומפעילות נכסים לטובת נהנים או למטרה אחרת) שבבעלותן היו הנכסים לפני 1948. לאחר מכן הם פונים לאפוטרופוס הכללי, וזה משחרר לידיהם את הנכס. במסלול נוסף פועלים המתנחלים ישירות מול האפוטרופוס כדי שימכור להם נכסים בשכונה. בדרך כלל מדובר בנכסים שבהם גרים פלסטינים והמתנחלים פותחים בהליכים כדי לגרשם מהבית. כאשר מדובר בנכסים במערב העיר שהיו בבעלות פלסטינים לפני 1948, ישראל אינה מאפשרת כלל לבעליהם לדרוש אותם בחזרה – בניגוד גמור למאמצים הרבים שהיא משקיעה כדי להחזיר נכסים לבעלות יהודית.

בשנת 2001 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את החלטת האפוטרופוס הכללי להעביר את ניהול ״הקדש בנבנישתי״ – הקדש יהודי שפעל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 – לאנשי “עטרת כהנים”. בשנת 2002 שיחרר האפוטרופוס הכללי לרשות ההקדש את חלקה מס’ 95 ואת חלקה מס’ 96, בה גרות המשפחות העומדות כיום בפני גירוש. בשנת 2005 מכר האפוטרופוס הכללי לעמותה שטח נוסף בן שלושה דונם (חלקות 73, 75, 84 ו-97), שבו גרות כעשר משפחות פלסטיניות נוספות.

מנוף הלחצים המופעל על משפחות המתגוררות בנכס שהמתנחלים מבקשים לעצמם מעמיד אותן פעמים רבות בפני ברירה אכזרית – להסכים להתפנות תמורת סכומי כסף משמעותיים, או לסרב לעזוב ולהסתכן בכל זאת באובדן הנכס (אפשרות ממשית מאוד נוכח גירושן של משפחות אחרות בשכונה), בצבירת חובות כספיים כבדים ובחשיפה להתנכלויות.

שגרה של מתח ואלימות

כניסת המתנחלים לשכונה שינתה את פניה: אם לא די בקשיים שמביאים איתם המתנחלים – תביעות משפטיות, פגיעה בפרטיות, לחץ כלכלי, התנכלויות יומיומיות לתושבים, וכתוצאה מכך בעימותים בין צעירים מקומיים למתנחלים, הכוללים יידוי אבנים – הרי שיחד עם המתנחלים מגיעים לאזור גם כוחות משטרה, משמר הגבול ומאבטחים פרטיים הממומנים על ידי משרד השיכון. כל אלה מפעילים גם אלימות נגד התושבים הפלסטינים, מאיימים עליהם, עוצרים קטינים ומשבשים את החיים בשכונה. ככל שתעמיק נוכחות המתנחלים בשכונת בטן אל-הווא, כך יגדל מספרם של הפלסטינים הנפגעים באופן יומיומי ממערך האבטחה של המתנחלים, גם מבלי שגורשו מבתיהם.

היעד: “ייהוד” ירושלים

ההתנחלות בבטן אל-הווא שמקדמת עמותת ״עטרת כהנים״ מהווה חלק בלתי נפרד מפעילותן של הרשויות ושל עמותות המתנחלים לייהוד אגן העיר העתיקה – בתוך הרובע המוסלמי של העיר העתיקה ובשכונות הפלסטיניות המקיפות אותה. כיום מתגוררים כ-2,800 מתנחלים בכ-140 מבנים הנמצאים בלב שכונות פלסטיניות בעיר העתיקה ובסביבתה – אזור שבו חיים כמאה אלף פלסטינים.

לפי נתוני “שלום עכשיו” ו”עיר עמים”, משנת 2009 ועד 2016 חל זינוק של 70% במספר המתנחלים הגרים בשכונות הפלסטיניות באגן העיר העתיקה בירושלים. כמו כן, נרשמה עלייה של 39% במספר מתחמי הבנייה החדשים ליהודים בשכונות הפלסטיניות במזרח העיר. בתקופה זו פונו מביתן 68 משפחות פלסטיניות בשיח’ ג’ראח, בסילוואן וברובע המוסלמי, 55 מהן ממש בשנתיים האחרונות. על פי נתוני האו”ם, לפחות 180 משפחות פלסטיניות נתבעו על-ידי עמותות מתנחלים לפנות את בתיהם ברחבי מזרח ירושלים, לרוב על בסיס טענות לבעלות על המבנים ולכך שהדיירים הפלסטינים איבדו את מעמד הדייר המוגן שלהם. עקב תביעות אלה, 818 פלסטינים, בהם 372 ילדים, נמצאים בסכנת גירוש מבתיהם ברחבי העיר.