המנהל האזרחי עקר 135 עצי זית שנטעו פלסטינים על אדמתם הפרטית בוואדי קאנא, כחלק מהמהלכים לסיפוחו בפועל לישראל

ב-3.4.17 הגיעו אנשי המנהל האזרחי, מלווים בדחפורים, לוואדי קאנא שבאזור קלקיליה ועקרו 135 שתילי זית באדמות משפחת עוואד מהכפר דיר איסתיא. ואדי קאנא הוא אחד מיובלי הירקון שבחלקו המרכזי, ממזרח לקלקיליה, נובעים כמה מעיינות. אדמות הוואדי באזור זה שייכות לפלסטינים, בעיקר לתושבי הכפר דיר איסתיא הסמוך, ומשמשות אותם לחקלאות ולמרעה. בעבר הסתמכו החקלאים באזור על מי המעיינות להשקיית הגידולים, אך בשנות השבעים והשמונים הוקמו מספר התנחלויות על הגבעות המשקיפות על הוואדי, ואלה הזרימו לתוכו את שפכיהן וזיהמו את מי המעיינות. החקלאים נאלצו לעבור לגידולים שאינם צורכים מים רבים, כמו עצי זית.

בשנת 1983 הכריז המנהל האזרחי על “שמורת נחל קנה” בשטח של כ-14,000 דונם בערוץ הוואדי ובמדרונות שמעליו, ובהסכמי אוסלו כעשור מאוחר יותר הוכרזה השמורה כשטח C – בו נוהגת ישראל כבשלה. הכרזת אדמות התושבים כשמורת טבע, משמעה איסור מוחלט על נטיעת עצים על ידי פלסטינים או עיבוד אדמתם ואובדן מקור פרנסה חשוב.

בנוסף, מתכננת ישראל לנתק את ואדי קאנא מבעלי האדמות בדיר איסתיא, באמצעות גדר ההפרדה, תוך השתלטות על שטחים נרחבים נוספים שאליהם תיחסם גישתם של פלסטינים. הגדר המתוכננת בוואדי קאנא טרם נבנתה, אך כבר עכשיו ישראל מתייחסת לוואדי כאל אתר ישראלי לכל דבר ועניין ומטילה הגבלות על השימוש הפלסטיני במקום. לעומת זאת, הרשויות מעלימות עין מפעילות בלתי חוקית של מתנחלים בשטח השמורה, שכוללת בנייה מסיבית, פריצת דרכים, והזרמת ביוב לוואדי. כ-100 מבתי ההתנחלויות יקיר, נופים וקרני שומרון נבנו בתוך שטח השמורה – אך עבורם הופקדו ב-2014 תכניות מתאר שכוללות שינוי ייעוד של שטחים שכיום מוגדרים כשמורת טבע – לשטחי מגורים.

מטע הזיתים שנעקר, ששטחו 12 דונם, היה בבעלות משפחת עוואד מדיר איסתיא. בשנת 2004 מת אבי המשפחה, מוחמד עוואד, וילדיו, שירשו את הבעלות על הקרקע, החליטו לנטוע בה עצי זית בשנת 2006. מספר שנים לאחר מכן, בשנת 2012, עקר המנהל האזרחי את העצים. בשנת 2013 שבו היורשים ונטעו בחלקותיהם השונות עצי זית, שמספרם הכולל עמד על 135. ב-6.2.17 מסרו אנשי המנהל האזרחי לבעלי הקרקע צו המורה להם “להתפנות משמורת הטבע/הגן הלאומי נחל קנה, בו הנך שוהה שלא כדין… תיאור המפגע: חלקת זיתים”. בני המשפחה פנו, באמצעות מועצת הכפר, לגורמים ברשות הפלסטינית ובלשכת התיאום והקישור באזור, ואולם ללא הועיל.

ב-3.4.17, בשעה 5:30 לפנות בוקר, קיבלו בני המשפחה שיחת טלפון מאחד מתושבי הכפר ונודע להם כי הצבא כיתר את החלקות שלהם וחסם את הגישה אליהן באמצעות סוללות עפר וסלעים. כשעזבו הכוחות את המקום, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הגיעו בני המשפחה וראו כי לא נותר כלום מהמטע וכי המנהל האזרחי החרים את השתילים שעקר.

תושבי הכפר דיר איסתיא, כמו רוב תושבי הגדה, סובלים משיעור אבטלה גבוהה – הנובע, בין היתר, מההגבלות הרבות שמטילים עליהם רשויות הכיבוש. רוב אדמות הכפר נמצאות בשטח C, וישראל אוסרת עליהם להשתמש בהן לצרכי פיתוח, מסחר או תעשייה. עיבודן החקלאי של האדמות, בוואדי קאנא ומחוצה לו, הוא אחד ממקורות הפרנסה המעטים שעמדו לרשות התושבים.

התנהלות ישראל לנישול הפלסטינים בוואדי קאנא ולסיפוחו בפועל לשטחה מורכבת ממגוון מהלכים מגוונים, בדומה למהלכיה בחלקים אחרים של הגדה. המכנה המשותף לכל המהלכים הללו הוא האופן בו הם פוגעים בתושבים הפלסטינים ומקדמים אינטרסים ישראליים, ובכלל זה הפרויקט ההתנחלותי. במקרה של ואדי קאנא השתמשה ישראל בהכרזה על שמורת טבע, בהגדרת האזור כחלק משטח C, בתוואי הגדר העתידי ובהרחבת התנחלויות.

קשה לחשוד כי הכרזה ישראלית על שטח פלסטיני כ”שמורת טבע” נעשתה מטעמים טהורים של רצון לשמר את הסביבה: האופן בו ההגנה על השמורה מקודמת כשהדבר מוביל לנישול פלסטינים, ונסוגה כאשר האג’נדה היא הרחבת התנחלויות הוא ביטוי מובהק לכך. בכל מקרה, שמירת הטבע בגדה אמורה הייתה לשרת את הציבור הפלסטיני – אלא שישראל מכריזה על שמורות טבע בגדה המערבית בעיקר כדי להדיר פלסטינים מאדמותיהם ובה בעת מאפשרת למתנחלים להשתמש בקרקע לצרכיהם. לצורך כך הוכרזו מאות אלפי דונמים בשטח C – המהווים 14% מהשטח – כ”שמורות טבע” או כ”גנים לאומיים”. בכל המקומות הללו הרשויות הישראליות מונעות מפלסטינים לבנות ולפתח את השטח ומגבילות את השימוש בו, כפי שהן עושות במקומות אחרים באמצעות כלים מרחביים אחרים, כגון הכרזה על שטחי אש ועל אדמות מדינה.

Check Also

עיתונאי ישראלי מסית נגד מתפללים פלסטינים במסגד אל-אקצא

חוות דעת שכתב העיתונאי נועם אמיר בעיתוני “מקור ראשון” בכותרת “שקר חופש הדת: אמור לכל …